מומחי המיקרו-גרו מקנדה מגיעים לראשונה לישראל, הזן הראשון: סלורי מינט

מלבד מייפל, פוטין (המאכל לא האיש), טברנק (הקללה המקומית) וסלין דיון, נודעת קוויבק (Quebec), הפרובינציה דוברת הצרפתית בקנדה, גם בזכות הקנאביס החזק-במיוחד שלה. מאפיין ידוע נוסף הוא הגישה הידידותית של הרשויות שם לגידול וצריכת קנאביס, עוד הרבה לפני שאושרה שם לגליזציה בשנת 2018, עובדה שהובילה להתפתחות של קהילת מגדלי קנאביס מקצועיים מאוד.

כעת, מגיעה לישראל טעימה מהקנאביס הקוויבקי הזה, בדמות הזן סלוריקיין מינט (Slurricane Mint). הסלורי-מינט הוא זן היבריד חזק מאוד עם נטייה לאינדיקה, שייקרא בישראל סלורי אם.אן.טי מטעמי רגולציה. הוא ינחת בבתי המרקחת בימים הקרובים ויתחרה על מקום בקטגוריית האינדור-קראפט היוקרתית. 

האחראית להבאת הסלוריקיין-מינט לישראל היא חברת פלנטיישנס סיריז (Plantations Cérès), המזהה עצמה בגאווה כחברה משפחתית “100% קוויבקית”.

המייסד, הבעלים והמאסטר גרואר של החברה, הם כולם אותו אדם, אלכסנדר לשאפל (Alexandre Lachapelle) – בן 31 שבגילו הצעיר כבר מנהל אופרציה בינלאומית של שיווק קנאביס ב-4 יבשות, הכל ממתקן גידול קטנטן, 45 דקות ממונטריאול.

יחד עם אלכס בחברה יש רק עוד 7 אנשים במשרה מלאה, מה שהופך אותם לאחת מחברות הקנאביס הקטנות ביותר בקנדה, עובדה שמבחינתם היא חלק עקרוני, מתוכנן ומשמעותי ביותר.

בשיחה עם מגזין קנאביס מספר אלכס כי החברה, הקרויה על שם אלת התבואה והחקלאות הרומית Ceres (בעברית קֶרֶס או צֶ’רֶס), היא לא במקרה חברה כל-כך קטנה. מבחינתו מדובר בבחירה, אפילו במדיניות, שגם יש לה שם – מיקרו גרואינג (Micro Growing) – גידול בוטיקי, בכמויות קטנות מאוד, בתנאי גידול מדוייקים, זהים, ועם דגש על יחס אישי צמוד וקפדני לכל צמח וצמח בפני עצמו.

בינתיים, המדיניות הזאת מוכיחה את עצמה לא רע עבורם, כשהם ממוקמים במקום מכובד מאוד במצעד המכירות בקנדה ועם נוכחות טרייה גם בגרמניה, אוסטרליה, עכשיו גם בישראל, ובקרוב גם בבריטניה.

אלכס, ספר בבקשה לקוראי מגזין קנאביס על עצמך, באופן אישי, מה תפקידך בחברה ואיך הכל התחיל?

אני המייסד והנשיא של פלנטיישנס סיריז, וגם המאסטר-גרואר למעשה. אנחנו חברה משפחתית קטנה מאוד. נכנסתי לתחום הקנאביס באופן רשמי לפני כ-9 שנים, שם אפשר לומר שהסיפור התחיל. אח שלי, שגם הוא חלק מהחברה, סבל מדלקת מפרקים נדירה וגילה שכאשר הוא צורך קנאביס זה מסייע לו להתמודד עם הכאב בקלות. באותם ימים היתה בקנדה תכנית שאפשרה גישה לקנאביס לשימוש רפואי על ידי מתן היתרים לגידול קנאביס באופן עצמאי, בבית, לשימוש אישי. אחי קיבל את אחד מהרישיונות הללו, וכך התחלתי לגדל את התרופה שלו עבורו. גיליתי את התשוקה שלי לצמח. זה היה מדהים. הצלחתי להתמחות בשיטות גידול שונות, לנסות דברים ולשפר צעד אחרי צעד את התוצאות. עשינו המון ניסיונות בשיטות השונות במשך השנים. ככה בעצם התמקצעתי בגידול. באותם ימים התחילו כבר לדבר על תכניות של הממשלה בקנדה לאשר לגליזציה, אז התחלנו להתכונן. ראינו בזה הזדמנות לכניסה לשוק המסחרי. בשנת 2018 באמת אישרו לגליזציה, אז שכרנו שירות של חברה מקצועית שליוותה אותנו בהקמת הפעילות מבחינת התאמת מתקן הגידול והסטנדרטים לרגולציה, ונכנסנו ‘אול-אין’ לתחום הזה. ככה הוקמה בעצם פלנטיישנס סיריז ובשנת 2020 התחילה הפעילות הרשמית שלנו בשוק הקנאביס לפנאי. היום אני, אבא שלי ואח שלי, כולנו מעורבים בחברה, ואנחנו גם בעלי החברה. בסך הכל אנחנו 8 עובדים במשרה מלאה. אנחנו משפחה.

יש משמעות לשם ‘פלנטיישנס סיריז’?

בוודאי, ‘פלנטיישנס’ זה שטחים לגידול חקלאי, מטעים, ו’סיריז’ הוא השם של אלת החקלאות במיתולוגיה הרומית. כשהייתי ילד התעניינתי מאוד במיתולוגיה בכלל ובמיתולוגיה הרומית בפרט, אז חשבתי שזה מתאים לעסק שלנו. גם מותג ה-Recreational שלנו, שתחתיו אנחנו משווקים את הקנאביס בשוק הפנאי הקנדי, נקרא C-Space, על שם החלל החיצון. זה תחום שמאז ומתמיד דיבר אליי ומצאתי לנכון להביא אותו לידי ביטוי במיתוג של החברה.

אם אתם רק 8 עובדים, אז לא מדובר במתקן גדול מאוד. תוכל לפרט קצת לגביו?

נכון. אנחנו דוגלים בשיטת מיקרו-גרואר (Micro Grower). בנינו את המתקן הזה מאפס, על שטח ששייך לאבא שלי. זה מתקן קטן, בערך 600 מ”ר, מתוכם כמעט 300 מ”ר זה חדרי גידול, עוד 30 מ”ר חדר אמהות, ויש חדר ייבוש וחדר יישון, וזהו בגדול. אכן החלטנו ללכת על משהו קטן, אבל זה מתקן מאוד ורסטילי ויעיל ביותר. הוא מיועד מראש לגידול קנאביס ותוכנן ככה, אז הכל מחושב. כל פינה מנוצלת. זה מודל של גידול בוטיקי, קטן, כדי שאפשר יהיה להגיע לאיכות הגבוהה ביותר.

אתם מתחילים כעת לייצא קנאביס לישראל לראשונה, וראיתי באתר שלכם שאתם כבר מייצאים גם לאוסטרליה ולגרמניה, וכמובן גם משווקים לוקלית בקנדה, מה שמעלה את השאלה – איך מתקן קטן כזה מצליח לעמוד בכמויות כאלה?

בכנות, זה באמת מתקן ממש יעיל. אנחנו מגדלים באופן כזה שממקסם את השטח הנתון, למשל, חדרי הגידול מורכבים מ-3 קומות של מדפים, מה שמאפשר לנו לגדל כמות גדולה בהרבה, כאילו היה מדובר בשטח גדול פי 3 וגם לשמור על סטנדרט קבוע ואחיד של תהליך הגידול והתוצר הסופי. מלבד אוסטרליה וגרמניה, ועכשיו גם ישראל, בקרוב נתחיל לייצא גם לבריטניה. צריך לזכור שבגלל שהמתקן שלנו מורכב מטכנולוגיה משוכללת מאוד באיכות גבוהה, אנחנו שולטים בתנאי הגידול ‘On the Spot’, מה שמאפשר לנו למצות את מלוא היכולות והתפוקה מהשטח הנתון הזה. מבחינה מקומית בקנדה אנחנו נוכחים עם המוצרים שלנו בעיקרון בכל רחבי המדינה, אבל עיקר המכירות שלנו זה בפרובינציות קוויבק, אונטריו ואלברטה.

מה שיטת הגידול שלכם בעצם?

זה מעין הידרופוניקה. אנחנו משתמשים במצע רוקוול (צמר סלעים) עם מערכת השקייה בטפטוף. גילינו שמצע צמר סלעים הרבה יותר יעיל ובעיקר מאפשר לגוון את ההשפעות על הצמח בתוך שלבי הגידול כך שניתן למצות עד תום את מלוא הפוטנציאל שלו.

איך מתבצע הליך היישון שלכם?

זה החלק המעניין. תיכננו גם את חדר הייבוש באופן מיוחד ככה שאפשר לשלוט שם בהכל. למשל, אחרי שתולים את הצמחים לייבוש, כשהם יבשים מספיק לפי הפרוטוקול שלנו, אנחנו אוספים מידע לגבי אחוז הלחות של הפרחים, הטמפרטורה, ומידע נוסף, ורק ככה קובעים מתי הרגע הנכון. ברגע הזה אנחנו למעשה הופכים את חדר הגידול למעין חבית יישון בפני עצמו. אני לא אכנס לפירוט של השיטות שלנו כמובן, אבל המשמעות בגדול היא שתהליך היישון מתחיל אצלנו כבר בשלב הייבוש. בשלב מסויים אנחנו מתחילים להעביר את הצמחים לטרימינג ידני כמובן, הכל אצלנו ידני, ואז מכניסים את המוצר הסופי לחביות יישון אטומות בחדר יישון מיוחד, גם שם יש פרמטרים מאוד מדוייקים, ואז, לאחר תקופת היישון משחררים את התוצר לאריזה והפצה.

האם יש משהו יוצא דופן שמבדל את פלנטיישנס סיריז לעומת מגדלי קנאביס קנדיים אחרים?

אני לא רוצה לקבוע שאנחנו היחידים שפועלים ככה, אבל אני חושב שמלבד המתקן, הטכנולוגיה ושיטות הגידול, שאצל כל אחד זה קצת אחרת, יתרון משמעותי שיש לנו ומה שמבדל אותנו מרבים אחרים, הוא המשפחתיות. הצד המשפחתי של העסק שלנו הוא מאוד חשוב. אנחנו צוות קטן ממש. למדנו להכיר אחד את השני במצבים מסויימים, למשל כשיש מצבי לחץ, אנחנו כבר מכירים היטב את האופי של כל אחד, וזה דבר מאוד חשוב, כולם עוזרים לכולם ומכירים את העבודה של כולם, ככה שאתה גם מקבל הרבה דעות וחוות-דעת שונות לגבי דברים שצריך להחליט. סיעור מוחות שמתקיים אצלנו באופן קבוע תדיר כל הזמן. זה דבר שהוא מאוד חשוב לעסק. אם משווים את זה לחברות הקנאביס הגדולות, שם כל עובד מגיע ‘מבחוץ’ ויש לו תפקיד מאוד מוגדר שאותו הוא עושה, וזה הכל. אין מעורבות ולמידה קבוצתית.

השוק הישראלי הפך מאוד תחרותי בשנתיים האחרונות, מה אתם מקווים להשיג?

אנחנו מציבים את עצמנו בקטגוריה של מוצרי פרימיום קראפט. האופן בו המתקן הוקם ופועל, הצורה בה אנחנו מטפלים בצמחים, ההקפדה על אצוות קטנות מאוד, טיפול ידני בלבד ומעל הכל – אנחנו נותנים יחס ממש אישי לכל צמח וצמח בנפרד. אני מכיר כל צמח במתקן הזה. זה מאוד שונה מחברות שמגדלות אלפי אם לא עשרות אלפי צמחים בכל סבב. לגבי התחרות אני חושב שזה משהו שקורה גם בקנדה, יש כאן תחרות עצומה, הרבה מאוד מוצרים. אבל אנחנו חברה עם הרבה מאוד תשוקה לקנאביס. אנחנו מביאים למטופלים בישראל מוצר שהוא מאוד ‘היי אנד’. כל הזנים שנביא לישראל זה פרימיום קראפט מהרמה הגבוהה ביותר. אין לנו מטרה לחלוש על כל השוק עם המון מוצרים. המטרה היא להיות מזוהים עם איכות. זה מה שמגדיר אותנו.

אתם נכנסים לשוק הישראלי עם זן אחד בלבד ובסך הכל יש לכם כרגע בקטלוג שני זנים. זו מדיניות מעניינת כשרואים חברות אחרות שמשווקות עשרות ואפילו מאות זנים שונים בכל שנה, וגם מעניין איך בחרתם דווקא את הזן הזה מאלפי זנים בשוק.

זה נכון. יש את סלוריקיין מינט ואת ספייס דאסט, ויהיה לנו גם זן אחד נוסף בקרוב, שנקרא מנגו קיי. אנחנו מתחילים בישראל עם הסלוריקיין מינט פשוט כי הוא מצליח בצורה מרשימה מאוד בקנדה. אנחנו כבר כמעט שנתיים נמצאים איתו בראש טבלת המכירות בקוויבק בקטגוריית-המחיר שלנו. אנחנו כאמור לא חברה גדולה, אז אנחנו מתמקדים בשניים-שלושה, אולי נגיע לארבעה זנים. זה מאפשר לנו למקסם את הפוטנציאל של הזנים האלה. אנחנו יודעים איך לגדל כל זן בצורה הייחודית לו. כדי להגיע לשלמות צריך לעבור הרבה מחזורי גידול, לשפר כל פעם משהו. זה לא דבר שאפשר לעשות עם תחלופת זנים קבועה. אנחנו מעדיפים את הגישה הזאת כי זה יותר טוב לצרכן. הסלוריקיין ספציפית הוא זן מאוד מאוד טעים. הוא כמובן גם פוטנטי מאוד, אבל מה שמאפיין אותו במיוחד זה פרופיל טרפנים מקורי מאוד ומניפת טעמים ממש ייחודית. אנחנו רוצים שכמה שיותר אנשים ינסו את הזן הזה כדי שיבינו את האיכות שאנחנו מציעים, ורק בהמשך אולי נביא זן נוסף. אין לנו מטרה להציף את השוק בעשרות זנים. אם הישראלים יאהבו את הסלוריקיין מינט, יראו כמה טוב הוא מתעשן ויבינו מה אנחנו מציעים, נוכל להכניס גם את הספייס דאסט לאחר מכן.

לקראת סיום, אמרת שאתם מאפיינים את עצמכם כ”מיקרו-גרואר” (Micro Grower), אבל מה בעצם המשמעות של המונח הזה והאם זה שונה במשהו מהמונח “קראפט” (Craft) שבגדול אמור לאפיין זנים שמגיעים ממתקני גידול קטנים עם יחס אישי לצמחים?

ההגדרה הרשמית של “קראפט”, לצד מאפיינים כמו טרימינג ידני, ייבוש בתלייה וכד’, שזה דברים שכמובן אנחנו עושים, היא לא בדיוק גידול במתקן קטן, אלא יותר גידול בכמות קטנה של המוצר הספציפי הזה בשנה. אבל, יש הבדל לעומת מיקרו-גרואר. למשל, יש היום חברות גדולות מאוד שמסוגלות בהחלט לתת ייבוש בתלייה, טרימינג ידני, בוודאי, אז כאילו זה נחשב קראפט גם כן, למרות שזה גדל בפועל על פני שטח של אלפי מ”ר. ההבדל הוא שאנחנו מגדלים בחדרים ממש קטנים. אני מכיר כל צמח וצמח. אנחנו שולטים באופן מדויק בכל אספקט של הגידול, עבור כל צמח בפני עצמו. אנחנו עוקבים אחרי כמות המים המדויקת שכל צמח מקבל בפני עצמו, תנאי הגידול שכל צמח נמצא בהם בפני עצמו. לכל צמח יש את אותה הטמפרטורה במדויק, אותם אחוזי הלחות במדויק מסביבו. זה ההבדל המרכזי בין מיקרו גרואינג לסתם קראפט. יש כמה שחקנים מאוד גדולים שעושים קראפט, אבל זה גדל בחממות גדולות ואין באמת הדירות ואחידות בין הצמחים.

שאלה אחרונה, אמרת שאתם במקומות הראשונים בקטגוריה שלכם, על מה זה מבוסס למשל?

יש קטגוריות-מחיר שונות כמובן, אבל בלי להיכנס למספרים מדוייקים מדי, כדי לתת לך מושג כלשהו, למשל בקוויבק בקטגוריית המחיר שלנו, הגבוהה, ההפרש בין המקום הראשון למקום העשירי בקטגוריית המחיר הגבוהה ביותר הוא שהראשון מוכר בערך 50 ק”ג בחודש, והעשירי בערך 20 ק”ג בחודש. אז בלי להיכנס למספרים מדוייקים, אנחנו באזור המקומות הגבוהים. מה שטוב בקוויבק זה שהנתונים הללו מדוייקים מכיוון שבניגוד לפרובינציות אחרות בקנדה, בקוויבק הכל נשלט על ידי הממשלה. יש להם מעין בוט, מערכת בינה מלאכותית, AI, שסופר כל מכירה של כל מוצר מכל חברה. אז אנחנו יכולים לדעת בדיוק כמה אנחנו מוכרים, זה מידע אמיתי. בפרובינציות אחרות כמו אונטריו, שם החנויות עצמאיות, קשה יותר לעקוב אחר המספרים האלה.

ברשותך, שאלה נוספת, באמת אחרונה: תיארת עד כמה אתם חברה קטנה, עם מתקן גידול קטן, עם שניים-שלושה זנים בלבד בקטלוג. איך חברת בול פארמה, שמייבאת את הקנאביס שלכם לישראל, הצליחה להגיע אליכם? איך נוצר הקשר?

זה קרה במקרה. פגשנו כמה חבר’ה מישראל כבר לפני שנה בערך, כנראה הם נחשפו למוצרים שלנו ברשת, כי באמת יש לנו תמונות מרהיבות ומאוד אטרקטיביות של הזנים בפייסבוק ובאינסטגרם. נפגשנו לפני כמעט שנה במונטריאול, הלכנו לחנות, קנינו צנצנת, וכשהם חזרו לישראל הם כנראה סיפרו לבול פארמה אודותינו. הם הגיעו לבקר אצלנו לאחר מכן וככה הקשר נוצר.

יש לך איזה מסר לקהל המטופלים והצרכנים בישראל?

כן בוודאי. חשוב לי שידעו שמאז שהתחלנו, אנחנו מכוונים לקריטריון הגבוה ביותר, לרמה האיכותית ביותר. כבר בימים המוקדמים של הפעילות שלנו התכנית היתה להגיע להפצה בינלאומית בשוק הקנאביס הרפואי. זה היה חלום שלנו להיכנס גם לשוק הישראלי ועכשיו החלום הזה מתגשם. אנחנו ממש שמחים ואסירי תודה על ההזדמנות הזאת.

לאור המצב בישראל, בול פארמה הודיעה כי היא משיקה את סלורי אם.אן.טי במחיר מומלץ לצרכן של 359 ש”ח (במקום 399 ש”ח) עד לגמר המלאי.